מה עובר עליי עכשיו

תחושת חוסר אמון, קהות חושים או 'זה לא באמת קורה'. המוח מנסה להגן עליך מעוצמת הכאב.

זו תגובה טבעית ומגנה. אין צורך למהר להרגיש משהו מסוים — תנ/י לעצמך זמן.

כעס על המצב, על אחרים, על עצמך או אפילו על מי שהלך. לעיתים מתלווה אשמה.

הכעס הוא חלק מהריפוי, לא סימן לחולשה. מותר להרגיש אותו ולתת לו מקום.

מחשבות של 'מה אם...' ו'לו רק...'. ניסיון נפשי להחזיר את מה שהיה.

המחשבות האלו טבעיות. נסה/י להיות עדינ/ה עם עצמך כשהן עולות.

עצב עמוק, חוסר אנרגיה, נסיגה. זה השלב שבו עוצמת האובדן מורגשת במלואה.

זה כואב — וזה חלק מהדרך. אם העצב מציף לאורך זמן, פנייה לעזרה מקצועית היא צעד של אומץ.

לא 'להיות בסדר', אלא ללמוד לחיות עם האובדן ולמצוא דרך להמשיך.

ההשלמה מגיעה בקצב שלה. הזיכרון נשאר, והחיים מוצאים צורה חדשה.